קורות חיים
טל שלנו,
טל, ילדה קטנה ושברירית. יפה, נעימת הליכות עם חיוך שובה לב, מתוקה, מצחיקה וחברותית.
כ"כ מתגעגעים...
טל שלנו נקטפה בערב יום הכיפורים 21/09/07, בדיוק באמצע תפילת כל נדרי, ברחבת בית הכנסת בכפר תבור.
הרוצח, ערבי תושב שיבלי, פורע חוק, נכנס רכוב על טרקטורון במטרה לפגוע בקהל המתפללים ברחבת בית הכנסת, עם כלי הנשק החדש - הטרקטורון.
הוא המשיך בנסיעתו הפרועה ללא כוונה לעצור, כאשר עמדו במקום עשרות אנשים וילדים רכובים על אופניים, לבושים כולם בלבן לכבוד החג.
הרוצח שאט בקול שאון גדול, הרים גלגלים באוויר ונכנס בקהל...
טל זעקה לחברותיה שיזהרו, שיעלו על המדרכה... והן אכן ברחו מפניו ורק לטל לא נשאר מקום על המדרכה, והוא פגע בה פגיעה אנושה.
טל נהרגה במקום. נסיונות ההצלה לא צלחו. האמבולנס שהוזעק למקום טס לכיוון ביה"ח. באמבולנס הדופק של טל חזר למספר דקות אך בביה"ח הרופאים לא הצליחו להצילה, כל המערכות קרסו, הפגיעה היתה חמורה ולרופאים כל שנותר הוא לבשר לנו את הגרוע מכל, שביתנו, אהבתנו הגדולה, לא שרדה את מתקפת המוות הזו... והיא רק רצתה לטייל עם חברותיה ביום כיפור ליד בית הכנסת...
ביקשנו לראותה, בפעם האחרונה, לראות את המלאך הקטן שנקטף לנו והיא היתה כה שלווה, יפה, ושברירית...
כל שנותר לנו זה לחבקה חיבוק אחרון, להיפרד ולזעוק לשמיים שיחזירו את אהבתנו... שהיא רק ילדה קטנה... זעקות השבר שלנו נשמעו בכל רחבי ביה"ח. ואנו חזרנו הביתה חסרים.
אנו רואים בפגיעה בטל כפיגוע. אדישותם של הרוצחים ורצונם העז להתגרות ולהתריס כנגד המתפללים היהודים במיוחד ביום כיפור, היום הקדוש ביותר לנו, ע"י נהיגה בפראות אל תוך ציבור אנשים וילדים חסרי ישע. הנשק שלו לא היה אקדח/סכין, אך אין ספק כי התוצאה זהה...
ולנו נותר חלל ענק. אהבתנו חסרה, חיינו כואבים... ונשארה רק שאלה אחת:
"רצינו לקטוף פרח קטן
ואמא אמרה לי: אסור הוא מוגן,
ובכל העולם יש חוקים, לא לקטוף פרחים מוגנים.
ואולי אני סתם ילדה קטנה שלא יודעת ולא מבינה,
אבל אני חושבת שכל כך מוזר
שפרחים אסור לקטוף
וילדה קטנה מותר?"