סמ"ר משה חי אזוולוס ז"ל

בן זהבה ומרדכי. נולד ביום כ"ז בטבת תשל"ג (1.1.1973) בטבריה. אח לפנחס, רבקה ופנינה. הוריו של משה התלבטו אם להביא לעולם ילד רביעי, מתוך רצונם שלא לחסוך דבר מילדיהם ולהשקיע ככל שניתן בחינוכם. רגש פטריוטי הכריע את הכף ומשה, ילד מיוחד במינו, בא לעולם. הוא נקרא על שם דודו, שנהרג בשנת 1951 בקרבות תל מוטילה. שמו נבחר לאחר שאמו חלמה מספר פעמים בעת הריונה כי הדוד מבקש שהילד ייקרא על שמו. משה גדל בבית חם ותומך. הערכים שספג בבית עיצבו את אישיותו והשפיעו על דרכו. כשהיה משה בגנון, אירעה לו תאונת דרכים קשה. רכב פגע בו והוא שכב חודש ימים בבית החולים. לאחר תקופה קצרה הבריא לחלוטין ואז הוסיפו הוריו לשמו את השם חי. משה חי גדל לתפארת, התפתח נפשית וגופנית והחל לבקר בגן חובה. כבר אז ניכרה לעין כל חריצותו ורצונו לעזור לזולת. ילד יקר, שלבו לב זהב ובראשו מאגר עצום של ידע ושל כישורים.
משה החל ללמוד בבית-הספר היסודי "ארליך" בטבריה. הוא נחשב לתלמיד טוב ומוצלח ולחבר נאמן. מדי בוקר התייצב בבית חברו הטוב אמיר והתנדב ללוותו עד לפתח הכיתה. אופיו הסב נחת למשפחתו ולכל מכריו. בהגיעו לכיתה ה' רכשו ההורים מחשב ביתי. משה נמשך למכשיר, וללא כל הכנה מוקדמת למד להפעילו. התברר כי משה הוא אשף טכני וכי הוא מסוגל לבצע תיקונים וכיוונים הקשורים בהפעלת המחשב. מומחיותו היתה לשם דבר, ועד מהרה החלו ילדי הכיתה להסתייע בו. משה נענה ברצון לפניות טלפוניות בענייני תקלות הקשורות במחשב ואם לא הצליח לפתור את הבעיה בשיחה, היה מטריח עצמו לבית החבר עד לתיקון התקלה.
משסיים את לימודיו היסודיים החלה התלבטות באשר להמשך דרכו החינוכית. אביו שאף לכך שבנו יקבל חינוך דתי מעולה ועל אף הקושי שבהרחקתו מהבית הסכימו ביחד כי משה יעבור לפנימיית כפר סיטרין. משה נקלט במקום במהירות ורכש חברים רבים. חבריו לפנימייה מספרים שהיה שותף נעים והתגלה כחבר שניתן לסמוך עליו. הוא הקפיד לשמור על ניקיון הגוף והנפש כמו גם על ניקיון הסביבה, נחשב לבשלן מעולה והיה מפנק את חבריו במיני בישולים. משה התאפיין בכך שדאג לאחרים, בטרם דאג לעצמו. הוא היה דמות מפתח, מעורב ופעיל והיה ליוזם ומארגן אירועים חברתיים. גם בלימודים הצטיין ושאפתנותו זיכתה אותו בציונים מעולים. הוא נבחר כתלמיד מצטיין ולאות הוקרה מבית-הספר יצא להפלגה קסומה לתורכיה, אותה תיעד בהתלהבות.
גם כשהיה רחוק מהבית המשיך משה להפגין מסירות למשפחתו ולקהילה. בכל חופשה נהג לבקר בבית הכנסת בעירו, לנקות, לסדר ולתקן את הטעון תיקון. בהגיעו לכיתה י"א עבר משבר ושקל לחזור לטבריה. לאחר שערך בעצמו בדיקה יסודית ומקיפה בבית-הספר המקיף שבעירו, הגיע למסקנה שרמת הלימודים נמוכה וכי כדאי לו להמשיך את לימודיו בכפר סיטרין. את חופשת הקיץ של אותה שנה ניצל משה לבילויים בכנרת, אותה אהב כל כך - שחייה, דיג, שיט וסקי מים. בסיום כיתה י"ב החליט משה להמשיך וללמוד שנתיים נוספות לתואר הנדסאי אלקטרוניקה. גיוסו נדחה והוא סיים את לימודיו כשבידו תעודה של מורה בכיר מוסמך ממכללת שאנן בחיפה. עבודת הגמר שלו עסקה בנושא מד-לחץ דם אלקטרוני.
במחצית חודש יולי 1991 התגייס משה לצה"ל והוצב לשרת בחיל הקשר. הוא הוכשר כטכנאי מערכת קשתות ובמסגרת תפקידו היה אחראי על תקינות מכשירי המכ"מ היבשתי. תפקידו היה להבטיח פעילות תקינה של צוותי הקשתות בזמן אמת. הגזרה בה שירת כללה שטח נרחב שהשתרע מהחרמון ועד קצה הירדן והבקעה. תוך תקופה קצרה, ועל אף שנחשב לצעיר, בלט משה חי בין הטכנאים הטובים בגדוד. הוא קיבל את הפיקוד על המעבדה ועל כל הצוותים ששהו בגזרה. כמפקד, הפגין אחריות מקצועית ואישית ומסירות שאין שנייה לה. אביו מספר שגם בחופשות הקצרות שנטל היה מבלה עד השעות הקטנות של הלילה בשיחות טלפון עם חייליו, כשהוא מתקשר ממוצב למוצב ובודק את המצב. חיילות ששירתו עמו כינו אותו "קוסם". כל בעיה או תקלה נפתרה על ידו במהירות מדהימה ולשביעות רצונם של כל מפקדי הפלוגה וחייליה. ארבעה מפקדים שעברו בפלוגה נותרו כמעט חסרי מעש לאור ביצועיו של משה חי בגזרה, ועל כך הוענק לו אות החייל המצטיין. לאור הצטיינותו הומלץ כי משה ייצא לקורס קצינים. הוא התלבט, אך ביכר לשוב לאזרחות. מפקדיו, שמיאנו להיפרד ממנו, שכנעו אותו לחתום קבע ובתחילת אפריל 1996 אמנם עבר משירות סדיר לשירות בקבע והמשיך בתפקידו כמפקד מעבדה ברמת הגולן.
בהיותו דייקן ואחראי, ואולי בשל תחושות אחרות, גילה משה כי אינו מבוטח על ידי הצבא למקרה של פגיעה. במכתב ששלח לקצין קבילות חיילים כתב: "אם אהרג או אפצע לא יהיה לי ביטוח". הוא לא נח ולא שקט עד אשר העניין הוסדר.
ביום י"ח בסיוון תשנ"ו (5.6.1996) בשעת בוקר מוקדמת, נפל משה בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים קשה. משה וחיילת נוספת היו ברכב שנהג מפקד הפלוגה. הם השלימו סיור שהחל ברמת הגולן והסתיים בבקעה. כל הלילה עברו בין המוצבים ובדרך חזרה לבסיסם, ליד קיבוץ בית זרע, באיזור צמח, נרדם הנהג, סטה לשולי הכביש והתנגש בעוצמה בעץ זית. משה חי נהרג בשנתו. עמו נפלה רב"ט קרן חמו. לרופאים שהגיעו למקום לא נותר אלא לקבוע את מותם. משה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בטבריה. בן עשרים ושלוש היה בנופלו. הותיר הורים, אח ושתי אחיות.
מפקד הגדוד הספידו: "...לפלוגה הגיע משה ז"ל וכבר לאחר מספר ימים קשה היה שלא להתרשם מאישיותו של בחור זה אשר היה משכמו ומעלה, לא רק בנתוניו הפיסיים, אלא בכל אשר ידו נגעה. משה ז"ל היה בראש ובראשונה אדם רגיש וטוב לב אשר מוכן היה להקריב רבות מעצמו למען חבריו, ועד מהרה היה לאחד מעמודי התווך החברתיים בפלוגה. תמיד ראשון בארגון מסיבות, טיולים, פעילויות חברתיות, ומעל הכל - ידי הזהב אשר הנעימו במטעמים לרוב, והפכו את השהייה בפלוגה, ובעיקר בשבתות, לחוויה. מקצועיות, מיומנות, מסירות, דבקות במשימה, אחריות, בגרות ומשמעת, אפיינו את תפקודו של משה כטכנאי וכבר לאחר תקופה קצרה מאוד הפקדתי בידיו את האחריות הטכנית על מחלקת העמקים של הפלוגה, שזו המחלקה הפועלת באחת הגזרות הקשות, המורכבות והמסובכות הקיימות לאורך הגבולות. משה ביצע את תפקידו בדרכו המצוינת האופיינית, ובגזרה בה עשה לילות כימים להגן על תושביה ועל תושבי עירו טבריה, מצא את מותו בתאונה המחרידה.
"משה היה לי לא רק חייל אלא חבר וידיד קרוב ולכל נסיעה אשר ביצעתי בגזרה משה היה לי המלווה ויחד חלקנו והתייעצנו בבעיות הפלוגה, בעיות אישיות ובעיות במשפחה. ממשה ז"ל למדתי מה זו אהבה והקרבה למשפחה ונאמנות להורים. כל אלו הגיעו לשיא בתאונת דרכים בה נפגעה אחייניתו. אז נקרע בין המחויבות לפלוגה ולתפקיד מחד גיסא ולמשפחתו מאידך גיסא, דבר שהביא אותו לקחת על עצמו נטל בלתי סביר. האמירה כי נקטפים תמיד פרחי הגן אינה מליצה, משה לא היה רק פרח, כי אם אגרטל מלא פרחי עד, שצרורים יהיו עמנו לתמיד." מפקד היחידה כתב למשפחה: "משה מילא את תפקידו בצורה יוצאת דופן, בלט לאורך כל שירותו, ואף זכה להערכה כחייל מצטיין של חיל הקשר. משה היה חייל, מפקד מצוין, זכה אזוולוס, לאהדה מכלל חבריו לפלוגה ולגדוד, והיה נכון תמיד לתת מעצמו למען הזולת. .. היחידה איבדה חייל, אח וחבר יקר מאוד".
לאחר מותו, הוסב שם בית הכנסת בטבריה, בו נהגו להתפלל בני המשפחה ל"תפארת משה חי ז"ל". בבית הכנסת הוצבו לוח זיכרון ומנורה גדולה על שמם של משה וקרן שנספו בתאונה. משפחתו של משה הנציחה את שמו בהכנסת ספר תורה לבית הכנסת וכן בהרחבת הספרייה התורנית במכללה התורנית לטכנולוגיה בכפר סיטרין. חבריו לפנימייה חרתו את שמו בסלע.
בבית-הספר היסודי "ארליך", בו למד, הוקם חדר מחשבים על שמו.