קורות חיים
בנם של מזל וראובן. נולד ביום ו' בחשוון תשס"ג (12.10.2002) באשקלון. בן זקונים להוריו. האח הקטן של אשרת, זוהר ושני.
שי למד בעירו, משסיים בית ספר יסודי המשיך לתיכון "אורט ע"ש הנרי רונסון למנהיגות מדעית טכנולוגית" באשקלון. במקביל ללימודיו שיחק כדורסל במחלקת הנוער של מועדון הכדורסל "א.ס. אשקלון", התנדב בעירו ועל הצטיינותו בתחום זה קיבל את פרס ראש עיריית אשקלון לנוער מתנדב.
סיפרה אימו: "הייתה לו שמחת חיים שאי אפשר לתאר אותה... הוא לא ידע להיות עצוב. הוא היה ילד שאפתן ומה שרצה, השיג", והוסיף אביו: "מגיל קטן, כשמשהו לא התאים לך, ידעת לנסות משהו אחר שכן יתאים".
סיפר נועם, חברו: "מגיל מאוד קטן שי ידע שהוא רוצה להיות ביחידה מיוחדת. כל הסיכויים היו נגדו, אבל זה לא עניין אותו... אפילו כשהייתה לו בעיה רפואית וקיבל פרופיל 72 הוא לא ויתר ונלחם. הוא נרשם לכושר קרבי והתחיל לעבוד. עבד והתאמן כל יום, לא פספס אפילו אימון אחד ודחף את עצמו עד קצה גבול היכולת... לבסוף הצליח להעלות פרופיל". הגישה שלו הייתה שכדי להשיג מטרות נדרשת נחישות. "המכשולים והחומות שתפרוץ יבנו אותך כאדם ולוחם. שים מטרה ואל תעצור עד שתכבוש אותה", הוא אמר.
ביום 3.12.2020 התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. הוא אכן הגשים את שאיפתו והתקבל לתפקיד לוחם ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד ("669"). סיפר נועם חברו: "זה רק דרבן אותו לעבוד קשה יותר ויותר בכל יום. לא עניינה אותו תהילה... עניין אותו להיות לוחם. אחרי מסלול מפרך הוא סיים מסלול בגאווה הכי גדולה, הוא עשה את זה".
חבריו ליחידה סיפרו: "הוא היה החבר שאם אתה נתקע בשלוש בלילה באמצע הכביש, אתה מתקשר אליו ואומר לו 'וואלה, שי, אני צריך את העזרה שלך', והוא יבוא, לא משנה איפה הוא בארץ. מאוד אפיינה אותו הדאגה שלו לצוות ובעצם הוא הפך את כל היחידה לדבר יותר מאוחד... בכל דבר הוא היה תמיד מאה ממאה... הוא פעל מתוך אמת פנימית, וזה התבטא בהכול: באימונים, במסדרים, באיך שהיה מחייך".
חברו נועם הוסיף: "גם כשהגיע לשיא שלו הוא עשה הכול כדי להגשים את החלום הגדול שלו, להיות מפקד צוות. למרות ששוב כל הסיכויים היו נגדו, למרות שנגמרו התקנים ולמרות שהיה בסוף השירות שלו, הוא הפך עולמות, דרש שיוציאו אותו לקצונה ולבסוף זה קרה".
סיפר מפקדו: "יום אחד שי נכנס למשרד ואמר לי שהוא רוצה לפקד. הוא אמר: 'הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אני עשיתי דרך, ועשו איתי דרך, ויש לי חובה להמשיך את הדרך הזאת. יש לי חובה להשפיע על אנשים. יש לי חובה לפקד, יש לי חובה לתרום, לתת ולעשות עם אנשים אחרים את התהליך שעשו איתי'".
וגם הפעם, בזכות נחישותו, שי זכה להגיע לקורס קצינים, החל כצוער בגדוד "גפן" של בית הספר לקצינים של צה"ל ("בה״ד 1"). סיפר גיא חברו: "כשיצאת לקורס קצינים המון חשבו שהשתגעת. הרי את התהילה שלך בצבא כבר קיבלת, אתה אשכרה לוחם ב-669, איך זה שתרצה לעזוב את הטוב הזה ולהגיע לקורס קצינים עם חתימה ארוכה בחטיבה אחרת. אבל אתה ידעת מה אתה עושה, אתה נולדת להנהיג".
את סגנון המנהיגות שלו תמצת מפקד הפלוגה רון כ"מנהיגות שקטה. לא אחד שעושה רעש וצלצולים".
מלבד היותו מנהיג, שי היטיב להיות חבר. סיפר נועם חברו: "מעבר לצניעות, לענווה, לכוח הרצון המטורף ולכל מוסכמה אפשרית שהוא שבר, הוא היה שי שלנו, שי המצחיק והחייכן, שתמיד אופטימי ולוקח הכול בחיוביות, עם החיוך הענק שלו על כל הפנים בכל זמן".
גם בחופשות מהצבא התבטא ערך החברות שלו במלוא עוצמתו, כמו שסיפר חברו גיא: "אתה ההגדרה לחבר, אם זה בא לידי ביטוי בלשרוף את ה'חמשוש' הקצר בלהגיע לבתים של החבר'ה עם מכונת תספורת כי לכולם לא היה איפה להסתפר, ועד ללנהוג בשבילנו בכל יציאה בשעות המאוחרות. היית השומר שלנו... לפני כל טיול, מסע או סתם יציאה שעשינו, כשהייתי יוצא מהבית אימא שלי תמיד הייתה שואלת את אותה שאלה: 'שי בא איתכם?' כי רק ככה היא הייתה רגועה... כמה שהיא צדקה. עם חבר כמוך כל אימא יכולה להיות רגועה".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אחרי כמה שבועות החלה כניסה קרקעית לרצועת עזה. יחד עם גדוד "גפן" שי נכנס ללחימה ברצועה. אחותו אשרת סיפרה שבצילום שצולם בעזה הוא נראה מחויך "כי מימש את עצמו".
ביום 21.12.2023 במהלך פעולה בצפון רצועת עזה, שי נפל בהיתקלות עם מחבל.
סגן משנה שי איילי נפל בקרב ביום ט' בטבת תשפ"ד (21.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.
מאות תושבי אשקלון ליוו אותו בדרכו האחרונה, מנופפים בדגלי ישראל בצידי הדרך לבית העלמין.
ספדה לו מזל אימו: "נלחמת באוויר ובים, התפקיד שלך היה להציל, ולא להרוג. הרגשתי שמשהו לא טוב קרה. שי, הילד הקטן שלי, המתנה שלי, גיבור שלי, אמיץ... נכנסת לעזה וכתבת לי מכתב: 'אימא, לא חסר לנו כלום פה. אל תדאגי'".
ספד לו ראובן אביו: "שי בני היקר, עשית הכול כדי להגיע ליחידה קרבית. רצית להילחם למען המדינה שלך ולמעננו. לא ויתרת למרות שהיה קשה... אף פעם לא התלוננת ותמיד חשבת איך להמשיך ולהתקדם... אנחנו גאים, אבל כואבים. אתה חסר לנו... תנוח על משכבך".
ספדה לו אחותו שני: "שייקה שלי, איך אפשר לעכל את הבשורה. רק לפני חודשיים חגגת יום הולדת. כל החיים עוד היו לפניך. נקטפת בטרם עת... כמה אהבת את הצבא. כל פעם שהיית בא הביתה, היית משתוקק לחזור, להציל חיים של אחרים... היו לך כל כך הרבה שאיפות שלא תזכה להגשים אותן והלב שלנו נשבר לרסיסים".
ספד גיא חברו: "היית גיבור על, פשוט טוב בהכול. שברת כל סטיגמה אפשרית והפכת לילד האשקלוני מ-669. כמה טוב היית שי, היית מיועד לגדולות... היו לך המון תוכניות לעתיד, אם זה לחנך את הדור הצעיר, להתגייס למוסד, אך לצערי כל זה יישאר בגדר תוכנית... מעבר לאבדה כחבר מדובר באבדה לאנושות. אבדה של חיוך תמידי מאוזן לאוזן, אבדה של טוב לב אינסופי... לעולם לא נשכח אותך, אחי היקר. אמשיך לחשוב לנצח מה היית מייעץ, אומר ועושה לו היית פה לידי".
ספד לו ראש עיריית אשקלון: "שי היה מטובי בניה ובנותיה של העיר. בכל פעם שסימן לעצמו מטרה, כשכיוון גבוה - תמיד הגיע לאן שרצה... שי, בן הזקונים במשפחתו, כבר לא יחזור הביתה. הוא כבר לא יחבק את אימו או יישב לשיחת חולין עם אביו. הוא כבר לא יצחק ויצחיק כמו שהיה יודע, הוא כבר לא יחלום או יגשים. הוא לא יתחתן ולא יקים בית בארץ שכל כך אהב, אותה הארץ שלמענה נפל... שי, אשקלון מצדיעה לך".
כתב שחם, חברו לשירות הצבאי: "לא אשכח את הלילות הלבנים איתך, באמצע שום מקום, כשלמרות העייפות הכבדה המשכת בחיוך ובמוטיבציה גבוהה לעשות את המלאכה החשובה שלך. תודה לך על מי שהיית, ועל האדם הנפלא שאתה".
במועדון הכדורסל "א.ס. אשקלון" כתבו: "מרכינים ראש על נפילתו של סגן שי איילי, שחקן מחלקת הנוער שלנו בעבר ותושב העיר אשקלון, שנפל בקרבות ברצועת עזה... כשחקן, שי היה ילד עם תשוקה גדולה למשחק הכדורסל ולכדור הכתום. משפחת 'א.ס. אשקלון' כואבת את לכתו ומשתתפת בצער משפחתו של שי".
שי הונצח בעמוד באתר "Memoriz Plus".
אוהביו יצרו לזכרו סרט, שבתחילתו הוא מצולם נושא דברים בפני חניכים במכון "איזו" שבו התאמן לקראת שירותו הצבאי: "במסלול שלכם, בדרך שלכם בצבא, בחיים, יהיו הרבה דברים שיבואו ויבלמו אתכם. לא הכול הולך חלק וכמו שאתם רוצים ולפי הספר. יש הרבה קירות בדרך והרבה תקרות שאתם צריכים לנפץ. יהיו הרבה אנשים שיבואו ויחסמו אתכם. ואין מה לעשות, זה קורה, וזה מה שבונה את הלוחם. תמיד תלכו בדרך הזאת של לעשות מה שאתם עושים הכי טוב שאתם יכולים לעשות".
הסרט מסתיים בשיר שנכתב עליו: "במבט שהפך לזיכרון מתוק זוכר את עיניך / הלכת בדרך לבד, האמנת, כולם הלכו אחריך / ימים יספרו, אנשים ידברו על גבורתך / לימדת את כולם אהבת חינם, את הדרך סללת / בדמיון שלי אתה כאן מחייך, יושב ואומר ככה פשוט כמה זה טוב, אל תשכח לאהוב / נזכור אותך תמיד שוהה בלבבות כולנו / מאז שהלכת האור שלך מאיר / מלאך שומר עלינו למעלה עם אלוהים". (מילים ולחן: מתן מויסה, שירה: מתן מויסה ונועה רוזן). קישור לסרט:
https://www.youtube.com/watch?v=L-1soZCNAaI
בסרטון נוסף לזכרו, מטעם "מצפן מורשת" (פרויקט של חיל החינוך והנוער המציג סיפורי מורשות קרב) מספרים חבריו לנשק על גבורתו ועל נפילתו: https://www.youtube.com/watch?v=vyltBp3VKTU