"הוא היה החבר הכי טוב שלי בעולם, כך אני אומר על הילדים שלי ההולכים לעולמם בלא חטא", אמר אחד מנערי צפת, שעדיין לא טעם טעמה של בגרות וכבר נדרש להספיד חברים.
כמו רבים מחבריו, היה עד, כיצד נערים תלמידי כיתה י' הופכים תוך יום למבוגרים, מלאי חוויות ולמדי ניסיון חיים, וכיצד חלק מהם מוכרעים על ידי מחבלים ומקפחים את חייהם.
יונה סבג שכדורי המחבלים השיגו אותו ממש על יד הדלת, הותיר את משפחתו מיותמת, וחברים שאהבו בו את העליזות ושמחת החיים.
כמו ילדים רבים מבני גילו, הותיר אחריו הרבה זיכרונות של מעשי נערות ושובבות, אך גם רצינות, אחריות, ותחומי התעניינות בהם לא יזכה לעסוק. אחד מתחומי התעניינות אלה היה האהבה לבעלי החיים. יונה גידל בביתו כלבים, וכן בעלי כנף, שמהם נותרה יונה אחת, אותה אהב במיוחד.
"יונה ארגן את קבוצת הכדורגל של השכונה ", מספר אחד החברים. "בלהיטותו למשחק היה מבלה עם קטנים ממנו בגיל, עם גדולים ממנו, ולמעשה עם כולם"., "הוא אהב את הכדורגל ואף היה מן השחקנים הטובים", מספר עמוס אחיו. "בכלל הוא אהב מאוד לרכז את הילדים הקטנים, ולהבעיר להם מדורה ולבדר אותם. הוא אף הקים להם צריף. אני התנגדתי לכל זה משום שלדעתי כנער בן שבע עשרה, היה גדול מידי לכך. אז הוא הבטיח לי שיזנח עיסוקים אלה ויעסוק יותר בלימודים".
חבריו של יונה לכיתה זוכרים אותו כנער "המבין עניין", אוהב לצחוק ולהתבדח. בפי חבריו נקרא "זיתים" לאחר שקנה כמות גדולה של זיתים וחילקם לכל הכיתה. "מאז מקרה הרצת בקרית שמונה", מספר אביו, "היה לוקח בכיסו סכין, למקרה שיפגוש מחבלים. "תפסיק עם זה" אמרה לו אמו. "לא אמא, זה להגנה עצמית", נהג לענות.
אסתר עידן, זוכרת את יונה כ"נער חמד משופע במידות טובות, נאה ותמים האוהב לצחוק. הוא נהג ביושר לב והיה חביב על כולם. עיניו היו שחורות והביעו עצב, שמחה; ותקווה למשהו שלא יוכל להתקיים לעולם".