ראי, אדמה, כי היינו בזבזניים עד מאוד!
בחיקך, מלון ברכה, מעון סתר, זרע טמנו .. לא עוד
פניני זגוגיות של כוסמת, זרע חיטה כבדה,
גרגר שעורה חתול כתם, שיבולת שועל חרדה.
ראי, אדמה, כי היינו בזבזניים עד מאוד:
פרחי פרחים בך טמנו רעננים ובהוד,
אשר נשקתם השמש מנשיקתה הראשונה,
מצניע חן עם יפה קלח, קטורת כוסו נכונה.
ועד שידעו צהריים בעצם הצער התם,
ובטרם רוו טל של בוקר בחלומות אור נבטם.
הא לך הטובים בבנינו, נער טהור חלומות,
ברי לב, נקיי כפיים, טרם חלאת אדמות,
וארג יומם עודו שתי, ארג תקוות יום יבוא,
אין לנו טובים מכל אלה, את הראית? ואיפה?
ואת תכסי על כל אלה. יעל הצומח בעיתו!
מאה שערים הוד וכח, קודש לעם מכורתו!
ברוך קורבנם בסוד מוות, כופר חיינו בהוד...
ראי, אדמה, כי היינו בזבזניים עד מאוד!
ש. טשרנחובסקי, תל אביב 1938.