הראל מסעוד ז"ל

קורות חיים

הראל, בנם של יעל וגיל, נולד בישראל, בבית חולים "בילינסון" בפתח תקווה, בד' באייר תשס"ב (16.04.2002). אח של דביר, טליה, רננה, רועי והלל.

גדל ביישוב אלקנה שבשומרון, ובהיותו בן שש שנים המשפחה עברה להתגורר ביישוב יד בנימין בשפלה. הראל למד ביישוב, בבית הספר היסודי "ברויאר" ומשם המשיך ללימודי חטיבה בישיבה "צביה קטיף".

בנעוריו היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" ביישוב מגוריו, כחניך ובהמשך כמדריך.

אחרי לימודיו בישיבה ביד בנימין המשיך ללימודי תיכון בישיבת "בלבב שלם" בירוחם. בכיתה י"א עזב את ירוחם ועבר לישיבת "חלוצי דרור" במושב נחלים, שם שילב עבודה חקלאית עם לימודי קודש וחול. בתוך זמן קצר מצא את עצמו באופן טבעי חי ועובד בחוות הפרושות ברחבי יהודה ושומרון: הוא התחיל בחוות עשהאל בדרום הר חברון, עבר בחוות מעון ובגבעות איתמר, והתחנה האחרונה שלו הייתה במעלה אהוביה, סמוך לכוכב השחר.

"החיבור לאדמה היה טבוע אצל הראל והוא זה שמשך אותו לגבעות", סיפרו הוריו, "הוא אהב את העיזים, רצה להיות רועה צאן. הוא אהב את האדמה, ובמקומות האלה הצליח להביא את זה לידי ביטוי".

כשהגיע לגיל 18 התגייס לצה"ל, ליחידת "ספר המדבר" - יחידת גששים שהורכבה מבוגרי חוות ביהודה ושומרון (נערי גבעות). הלוחמים ביחידה עברו קורס גששות, למדו ערבית על בוריה וגם מכונאות רכב, ותפקידם דומה לזה של הגששים הבדואים.

הראל וחבריו השתתפו בכמה פעולות חשובות שבהן באה לידי ביטוי הכשרתם כגששים, כמו לכידת המחבל מאלעד והמרדף אחרי המחבלים שברחו מכלא גלבוע, ובשוטף עסקו בלכידת מבריחי נשק וסמים בגבול ישראל-ירדן. פעולות היחידה זכו לשבחים רבים, ומפקדיו של הראל סיפרו על חייל שמתנדב ראשון לכל משימה, חדור מוטיבציה, שנתן את כל כולו לשירות.

עם שחרורו מהצבא בתום השירות הסדיר, במרץ 2023, הצטרף הראל למעלה אהוביה מחדש כחבר של קבע. את כל הכספים שחסך, יחד עם כספי השחרור מצה"ל, השקיע ברכישת עדר של 50 עיזים והגשים חלום. בנוסף, כדי להתפרנס הוא קנה לעצמו רכב ובו ביצע עבודות הובלה קטנות תמורת תשלום.

על החיים שבחר לעצמו אחרי השירות הצבאי כתב ביומנו: "כך הסתיימה לה תקופה. תקופה ארוכה של כמעט שלוש שנים בצבא, תקופה של אכזבה, שמחה, כעס, תסכול וזה עוד ארוך, תקופה של עליות וירידות בחיים שלי. לפעמים היה טוב ולפעמים רע, לפעמים שמח לפעמים עצוב, אך היא נתנה כ"כ הרבה. הבנתי בבירור למה אני פה ואיפה המלחמה האמיתית, מה יקרב את הגאולה ומה לא, מה יעשה טוב לעמ"י ומה פחות, מה זה חברים לחיים. אני יושב במרעה כשאני כותב את הדברים האלה ומבין שזה בדיוק מה שחלמתי, לרעות את הצאן בפשטות, להבין שהקרב לא תמיד חייב להיות עם הרבה רעש וכל מיני מהלכים אלא לפעמים בפשיטות, בנחת ממש כמו זרימת ואכילת העדר. מצד אחד אנחנו פה בא"י אבל לא עם יותר מדי רעש אלא קבוצה של חברים שכל חלומם זה ביהמ"ק, ארץ ישראל השלמה".

ביום שלישי א' בתמוז תשפ"ג (20.06.2023) בצהריים התרחש פיגוע ירי בתחנת דלק ובמסעדת "חומוס אליהו" שבתחנה סמוך ליישוב עלי שבשומרון, כאשר שני מחבלים חמושים פתחו בירי מסיבי, רצחו ארבעה בני אדם ופצעו נוספים. הראל, שעצר לאכול במקום בדרך לעבודת הובלה, נרצח במקום.

הראל מסעוד היה בן 21 בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב יסודות. הותיר הורים וחמישה אחים ואחיות.

על המצבה נכתב פסוק מתהילים שליווה והנחה את הראל בחייו: "בטח בה' ועשה טוב, שכָן ארץ ורעֵה אמונה" (תהילים ל"ז, ג').

ספדה אימו יעל: "הראלוש יפה התואר שלנו. אני לא מעכלת שאתה לא פה איתנו. איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? רק עכשיו השתחררת מהצבא, מהמסגרת הכי נוקשה, ורק פרחת. עכשיו כשסוף סוף התחלת לחיות, להגשים את חלומך וליישב את הארץ שאהבת - עכשיו היא לוקחת אותך לרגבי אדמתה... כבשת כל מקום אליו הגעת, כמה יפה היית, התפארתי בך. העיניים שלך דיברו בשקט, בענווה, וכולם הסתנוורו מהיופי שלך, הפנימי והחיצוני. בשבת האחרונה זכינו להיפגש כל המשפחה, עכשיו אנחנו מבינים שבאת להיפרד בלי שהתכוונת.

בן יקר שלי. ארץ ישראל נקנית בייסורים. ילד יפה שלי, אתה כבר כל כך חסר".

בשלושים לרצח הארבעה – הראל מסעוד ואיתו אלישע אנטמן, נחמן מורדוף ועופר פיירמן - הוכנס לבית כנסת בעלי ספר תורה לעילוי נשמתם.

יהונתן מזרחי, שהראל נקרה בדרכו ועשה עימו חסד אף שכלל לא הכירו, כתב יחד עם ישי סלם ומבצע שיר לזכרו: "ושוב חוזר לאותו לילה / כשחסד ואמת היו דרכך / אהבת הארץ / אהבת העם / היו נר לרגלך // זוכר לך את כל החסד / אשר עשית עמדי / וחושב עליך / והלב חסר / ואיך אוכל לגמול לך כשאינך // ... והנפש שלי עכשיו / היא כמו שה תועה / ואתה היית הרועה / אז מי יעצור אותי עכשיו / מי ייתן לי יד // אז אשיר לך עכשיו / שיר של געגוע / זה כל מה שיש לי לתת לך / כי כמה אהבתי אותך / את זה אתה כבר יודע".

באזור בנימין הוקמו מספר חוות חדשות על שמו ולזכרו של הראל. כן הוקמו מצפים ונשתלו כרמים הנושאים את שמו. בנוסף הוקמה קרן צאן, שמטרתה לחזק את החוות ורועי הצאן שהראל היה חלק מהם ובכך להמשיך את דרכו.