קורות חיים
ספיר, בתם של אינה ולאון, נולדה ביום ח' בתשרי תש"ס (18.09.1999) בראשון לציון. אחות לדניאל.
ספיר הייתה ילדה יפהפייה וחייכנית, שגדלה בראשון לציון מוקפת ועטופה במשפחתה. הייתה בת ונכדה אהובה, ואחות מסורה מאוד לאחיה הגדול, דניאל.
היא למדה בבית ספר יסודי "אופקים" שבעיר ולאחר מכן המשיכה את לימודיה בקריית החינוך "רביבים". בתיכון התבלטה בכישוריה החברתיים, הייתה אהובה, מקובלת ומוקפת בחברים.
לאחר סיום התיכון התגייסה לצבא ושירתה בפרקליטות הצבאית, שם מילאה את תפקידה במסירות ובמקצועיות. גם בשירות הצבאי התחברה בקלות לאנשים והרחיבה את מעגל חבריה.
לאחר שהשתחררה עבדה במלצרות במקומות שונים, בחריצות רבה. בתחילת שנת 2020, כשהחל להתפשט וירוס הקורונה בארץ ונסגרו המסעדות, לא יכלה לשבת בחיבוק ידיים ומצאה עבודה במוקד לחולי קורונה. אימה, אינה, תיארה אותה כ"הוריקן עם חיוך". "לפעמים הייתי אומרת לה, 'ספיר, כמה שעות יש לך ביממה? נראה לי ש-28 לפחות.' היא הייתה מספיקה שתי עבודות, חברים, מסיבות, בין לבין לישון, לבלגן ולסדר הכול."
במוקד כמו בכל מקום הכירה חברות, וכך כתבה אחת מהן עליה: "ספיר הגיעה לעבודה כמה ימים אחריי ואני זוכרת את המשמרת שבה אני ועוד חברה עשינו לה חפיפה, דיברנו על מערכות יחסים ותוך שנייה היא סיפרה לנו את כל סיפור חייה... לא הבנו למה היא משתפת כל כך מהר בדברים אישיים. עם הזמן הבנו שזו הבן אדם, היא לא דופקת חשבון, לא מתביישת בעבר שלה, בדברים שחוותה, זו היא וזה מה יש. ספיר בעצם באה להגיד לנו 'תקבלו הכול בחמש דקות, תבחרו אם אתם רוצים לעכל את החוויה ולהמשיך להיות חברים שלי.'"
בהמשך מצאה עבודה בבנק, הייתה מרוצה מהתקדמותה ומהישגיה ושקלה לפנות ללימודים בתחומי הכלכלה.
במרוצת השנים גיבשה סביבה קבוצות חברים שונות ומשמעותיות, שאהבה ללא תנאי. ספיר שימשה לחבריה אוזן קשבת ומשענת איתנה ותמיד הייתה זמינה לעזור ולתמוך. גם ברגעי עצב ומשבר שמרה על אופטימיות ושמחת חיים, וידעה לקחת כל משבר או קושי בפרופורציות הנכונות.
בזמן הפנוי אהבה לשמוע מוזיקה, טיילה עם חברים, נהנתה מאוכל טוב וממסיבות.
ספיר הייתה אוהדת מושבעת של קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב", לכל משחק הגיעה לבושה בצבע צהוב ומלאת אנרגיות.
בתחילת שנת 2023 הגשימה ספיר חלום וטסה לטיול בדרום אמריקה למשך ארבעה וחצי חודשים, במהלכו צברה חוויות חדשות ונהנתה מנופים עוצרי נשימה. היא החלה את הטיול עם חברה, ובהמשך טיילה לבד והכירה אנשים חדשים, "זה משהו שמאוד ייחד אותה, האופן שבו היא מתחברת לאנשים הכי בקלות שבעולם", סיפרו חבריה.
עם חזרתה לארץ החלה לתכנן את העתיד. היא חזרה לעבודתה בבנק והתלבטה לגבי המשך הדרך והלימודים. בתוך כך הקפידה לשמור על קשר עם החברים שהכירה בדרום אמריקה.
בספטמבר 2023 חגגה יום הולדת 24 עם חבריה ומשפחתה.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסעה עם חברתה קארין ועם חברים נוספים, לפסטיבל ה"נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. כשהגיעו למקום רקדו, בילו ונהנו עם עוד כ-3,000 חוגגים.
למחרת, בשבת 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלו התרעות "צבע אדום", ספיר וקארין עדכנו את הוריהן והחליטו לנסוע מייד הביתה. הן הגיעו עד לכניסה של קיבוץ עלומים, שם נתקלו במארב מחבלים ושתיהן נרצחו בזמן שניסו להימלט.
ספיר הוגדרה כנעדרת, ורק בתום ארבעה ימים ארוכים של מתח וחרדה הגיעה אל משפחתה הבשורה הקשה שנרצחה.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
ספיר בילמס נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים וארבע. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בראשון לציון - גני אסתר. הותירה אחריה הורים ואח.
משפחתה כתבה: "בחייה הקצרים מדי, ספיר שלנו חיה את חייה בהילוך מהיר וידעה לנצל כל רגע. היא הספיקה ביממה מה שאנשים אחרים לא מספיקים בשבוע. לחיות וליהנות מכל רגע, לחיות את החיים במלואם ולמלא את היום בשמחה, בצחוק ובחברה טובה, להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה ולהפיץ אור ואהבה לכל אדם שפוגשים. זו המורשת והצוואה של ספיר האהובה שלנו, למשפחתה ולחבריה."
שחר, חברתה כתבה: "ממש שבועיים לפני שהכול קרה, ספיר חגגה יום הולדת וכתבתי לה ברכה והיא יודעת כמה הייתה חשובה לי וכמה אני אוהבת אותה... בדיעבד, מרגיש לי שלא חיבקתי אותה מספיק... אני מודה על כל יום ויום שספיר הייתה חלק מהחיים שלי, עדיין חלק מהחיים שלי ואני רוצה שאנשים יחשבו עליה כסמל של אופטימיות, של שמחה ושל אהבה, כי זו באמת מי שהיא הייתה."
חברותיה טניה ואמילי כתבו: "ספיר שלנו הייתה אור בחיים של כל כך הרבה אנשים שסבבו אותה והפיצה הרבה נחת, שמחה וחיים. לצערנו האור הזה כבה בשבת ב-7.10... היא חיה את החיים במלואם בכל רגע ורגע עד לנשימתה האחרונה, פיזרה הרבה אהבת חינם בכל מקום שרק הייתה. ספיר שלנו חסרה לכולם בכל יום, בכל דקה, בכל רגע ובכל נשימה."
חבר כתב: "תודה לדרום אמריקה שגרמה לשנינו להיפגש ולטוס יחד. מהרגע הראשון היה ברור שאנחנו שותפים ואין מאושר ממני שזכיתי להכיר אותך. תודה לך שעזרת לי להגשים את החלום הכי גדול שלי, תודה על כל רגע יקר שבילינו יחד. לנצח אזכור אותך, ספירי. אוהב ומתגעגע כל הזמן."
במסגרת פרויקט "לבכות לכם", הזמר והיוצר עידן רייכל הקדיש למשפחתה את השיר "רוב השעות".
להנצחת ספיר, משפחתה וחבריה יזמו פרויקט גיוס המונים למען הצלת חיים. בתרומות שנאספו נרכש אמבולנס שנתרם למגן דוד אדום.