קורות חיים
אריה, בנם של גניה אלקינד וקלימנטי (קלים) חפץ, נולד ברמלה ביום כ"ה באב תשנ"ה (21.08.1995). ילד שני בבית, אח של שמעון וגיא.
הוא גדל ברמלה ולמד שם בתיכון "אורט לילנטל" במגמת תיאטרון.
שמו המקורי היה אריק, אבל מגיל צעיר טען ש"זה שם של ילדים", שאינו משקף אותו, ולכן, שינה אותו במעט ל-אריה, שהלם את אופיו המנהיג והיוזם. דוגמה לכך היא שכבר בהיותו בן 11 עבד בסופרמרקט השכונתי כדי לחסוך כסף ולהיות עצמאי. חלומו היה להיות מיליונר כדי לאפשר להוריו חיים של רווחה כלכלית. "אימא, את לא תצטרכי לדאוג לכסף", נהג להבטיח לאימו.
תכונה נוספת שאפיינה אותו כבר מילדותו הייתה רגישותו לזולת שהתבטאה בעזרה שהעניק. כך, בגיל 18, עוד בטרם גויס לצה"ל, הוא שיפץ עם חבריו בית של ניצולת שואה.
כבר כשהיה בן 20 הצהיר שהוא בשל להיות אבא ודמיין איך ישקיע בחינוך ילדיו וכיצד יעניק להם זמן איכות. את יצר האבהות שלו מימש אצל אחייניו איתמר ועופרי שאותם אהב אהבת נפש. במפגשים שלהם הם חגגו איתו בקפיצות על הספה, גלגולים על השטיח, סלטות וכל מה שההורים לא מרשים אבל הילדים הכי אוהבים.
עוד תרמה ליצר האבהות שלו מיקה כלבתו, שמילאה תפקיד משמעותי בחייו. הוא סירב להיפרד ממנה ונהג לקחת אותה איתו לאירועים וגם לנסיעות ארוכות בחו"ל.
אריה היה יוצר במהותו וכדי להמחיש זאת קעקע על רגלו את המילה Creator (יוצר). כבר כשהיה תלמיד בבית הספר היסודי צייר ציורים מרהיבים, ובהמשך יצר יצירות בעץ ובחמר. גם את היזמוּת העסקית שלו הגדיר כיצירה.
תשוקתו הגדולה הייתה להעניק לאנשים השכלה פיננסית. הוא למד תטא הילינג ו-NLP כדי להתעשר רוחנית ולהרחיב את ארגז הכלים שיסייע לו לעזור לאחרים, וסיים קורס של מאמנים פיננסיים. בהמשך עבד כמאמן פיננסי ומנטלי והיו לו מאומנים רבים שהוא השאיר בהם חותם.
לפני שהשתקע בתל אביב בחודשים האחרונים לחייו, הוא הספיק לטייל בחו"ל - בהודו, במקסיקו, בקריביים ובאירופה. הייתה לו תאוות חיים עצומה שכללה אוכל טוב, מסיבות, טיולים וחברים. הוא היה חבר טוב ונאמן לחברי הילדות שלו, ולאלה שצבר בהמשך הדרך.
שמעון אחיו סיפר ש"הוא חי במקסימום והיה אחד האנשים הכי אופטימיים שפגשתי בחיי. לא משנה באיזה מצב היה, הוא תמיד הרים את האווירה בבדיחה או בסרטון שלו נוסע ברכב עם מוזיקת טרנס ברקע כשהוא רוקד ומזמזם ומזכיר לכולם שכיף לחיות. בכל מסיבה – בעיקר של טרנס - הוא היה בולט גם ברחבת הריקודים וגם באווירה שלפני ואחרי".
ביום שישי 6 באוקטובר 2023 אריה נסע למסיבת ה"נובה" סמוך לקיבוץ רעים, שבה חגגו כ-3,000 איש.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
במסיבת ה"נובה" ליד קיבוץ רעים נרצחו למעלה מ-380 איש, ובהם אריה, על ידי מחבלים שהגיעו לאזור מכמה כיוונים.
אריה חפץ נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן 28 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ברמלה. הותיר אחריו הורים ושני אחים. על מצבתו כתבו אוהביו את המילה שהייתה מקועקעת על רגלו: "Creator".
שמעון אחיו כתב: "למרות שהוא היה אחי הקטן, למדתי ממנו המון ושאבתי ממנו המון השראה ובעיקר את היכולת לחלום, ובגדול. הוא חי כמו שחלם. כל מטרה שהציב לעצמו הצליח להשיג. ולמרות שלא הספיק להשיג את המיליונים שחלם עליהם, עדיין אפשר להגיד שאריה, אחי האהוב, הלך לעולמו עשיר. עשיר בחברים ובאנשים שהתאהבו בו בזמן קצר".
כתבה שרון, מורתו בתיכון: "אי אפשר לשכוח תלמיד מתוק ומלא חיים כמוך. היית מלא בהומור שובבי ומתחכם כיאה לנער מקסים ששבה את הלב. לא אשכח אותך במגמת התיאטרון, וכמה התעקשת ועשית בקיץ את שצריך כדי להיכנס אליה... תהא נשמתך משוחררת ושלווה".
כתב חברו בר: "כמה למדתי ממך... האופטימיסט הכי מוגזם שיש בעולם... בן אדם שקם כל בוקר כדי לרדוף אחרי החלום שלו ועובד קשה בשביל זה... עם המוות שלך גרמת לי להבין מה ההבדל בין עצב לאובדן. חוויתי הרבה פעמים עצב, אבל רק כשעמדתי מעל הקבר שלך הרגשתי לראשונה מה זה אובדן. איבדתי חבר בדם שהיה אמור להיות לצידי כל החיים. ציפו לנו עוד כל כך הרבה רגעים מטורפים יחד ואני לא יכול לתאר את הכאב מהידיעה שהם לא יקרו".
כתבה לידר חברתו: "תמיד היה נראה שהכול קל לך כל כך; בן אדם שנגע בקרקעית כל כך הרבה פעמים והצליח להדוף את כל הסחות הדעת בדרך חזרה למעלה... תמיד ידענו להבין אחד את השנייה אפילו רק עם העיניים. אולי כי המטרה של שנינו הייתה דומה; לצלוח את החיים האלה ולברוא מציאות טובה יותר. בלי פשרות. בלי פחדים. עם אמונה שלא נגמרת ועבודה עצמית תמידית. אני מבטיחה לך שניצחת, וההוכחה לכך היא שעברת שלב".
אימו גניה סיפרה שבמהלך השבעה על אריה, הגיעה אימא של בחור שטייל איתו ונהרג בתאונת דרכים וסיפרה שבזכות אריה היא בחרה בחיים - הוא דאג לה, התקשר לדרוש בשלומה, ליווה אותה לבית העלמין ועשה איתה קידוש, הכול כדי שתוכל להמשיך לחיות ולא תשקע באבל.
יש שיר ברוסית, סיפרה גניה, שמדבר על אנשים שמדליקים מדורה קטנה שמחממת ומאירה לאורך זמן רב, ועל אנשים שמדליקים מדורה גדולה שעולה עד השמיים ומחממת ומעניקה אור להמונים אך נכבית מהר. השיר הזה סימל עבורה את אריה, שהיה מדורה גדולה ומאירה אך חייו כבו מהר.
אימו של אריה עובדת במשרד החקלאות ועמית שלה, חוקר במכון וולקני, קרא לזן תותים חדש שפיתח על שם בנה – אריה.